<h1>שיטה מקובצת עפ"י כת"י — כתובות</h1>
<h2>דף נב:</h2>
[כתובות פ"ד ע"א] ה"ג דאילו רבן שמעון סבר ירושת [הבעל] דאוריתא והוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ולהכי ירשנה. ורב סבר ירושת הבעל דרבנן ולהכי לא ירשנה. ולא אמרי' חכמים עשו חיזוק. ורב לא מוקים הלכה כר' שמעון אלא במאי [ד]קאמ' [מתנה] על מה שכתוב תנאו בטל ולאו כהילכתי' הוא דהא לא מוקים הלכה כהילכ' דרבן שמע' דקאמ' ירשנה אלא כטעמ' דאית ליה מתנה על מה שכתו' בתורה תנאו בטל. והכי הוה ליה למימ' הלכה כר' שמ' מטעמיה ולא מהילכתיה דאם מתה ירשנה. והיינו הילכתי' ובין רבן שמעון ובין [רב] תרויהו סבירא להו ירושת הבעל דאורית'. והיינו לאו מטעמיה (ו)דבעלמ' בדרבנן כגון כתובה ופירות ומזונות תנאו קים ורב סבר תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהן כשל תורה כטעמיה וכהילכתיה הוא דהא תרויהו סבירא להו ירושת הבעל דאורית'. ורב מוסיף הוא על טעמיה דרבן שמעון דקא סבר נמי בדרבנן (נמי) תנאו בטל. אלא תירוצא הוא. ואינו לשון קושיא. ולאו מטעמיה דאית ליה ירושת הבעל דאוריתא ה"ג היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה כו' קסל' דעת' דביובל קמיירי ובבכורות תנינא לה, ואיירי נמי בבכורות מכירות ומתנות חוזרות ביובל. ואמרי' התם [בכורות נ"ב ע"ב] תשובו איש אל אחוזתו לרבות את המתנות. אמאי יחזיר ביובל דירוש[ו]ת אינן חוזרות ביובל. ואי דרבנן היא דמדאורייתא אין הבעל יורש את אשתו ואהכי חוזרות ביובל דלא עדיפא ממתנה דחוזרת וחכמי' לא העמידו [דבריהם] כנגד דברי תורה. דמים מאי עיבידתיהו כלומ' אמאי קאמ' וינכה להם מן הדמים דמשמע דשקיל בעל מן היורשין דמי ירושת אשתו אלא שפוחת להן מן הדמים דכיון דמדרבנן היא חוזרת אפי' בלא דמים כמכירה ומתנה וכגון דהורישתו אשתו בית הקברות ולאו ביובל קא מיירי ומשום פגם משפחה. דגנאי הוא לבני משפחה שיהו אחרים נקברים עם בני משפחתן בבית הקברות שלהן דמי קבר אשתו צריך לפחות להן מן הדמים דעל[יה] דידיה רמיא קבורתה. ומנא (ד)תימרא דחיישינן לפגם משפחה כדתניא המוכר קברו לאחר ומת קוברין לו בעל כרחו דלוקח משום פגם משפחה שיהא אחר נקבר בבית הקברות שלהן (ו)אלמ' רב אית ליה ירושת הבעל דאורית'.
